ספרי אמונה

החטא במי מריבה היה שמשה נטה מדרך האמצע אל הכעס ומזה כל עם ישראל למד ממנו לחנך בכעס ודין ולכן חטא זה היה כ"כ חמור.

כותב הספר רצה לדעת האם מותר לו להשתמש ברעיונות שהוא שמע מאחרים בספר שלו, הרב עזריה אריאל הגדיר מה מותר ומה אסור.

הרב אומר שיש לאדם נטיות ולכן צריך ללכת לפי האמצע והחסידים הראשונים היו הולכים טיפה לצד שני כדי לשמור על דרך האמצע

הרמב"ם ממשיך לבאר שהדרך הנכונה היא המידה האמצעית. וע"י המעשים הקיצונים של מידה אחת אפשר לתקן את השניה.

הרמבם בפסקא ז אומר שהדרך הנכונה למידות זה דרך האמצע. ובפסקא ב הוא אומר שיש שני דימויים בכללות הנפש ובפרטיה- האם יש בנפש הרבה תכונות שהם מרכיבים את הנפש או שמהנפש נוצרים/ מתייחסים הפרטים. כאשר מסתכלים במבט הראשוני אנו מגיעים למצב של קיצוניות במידות.

הרב חרל"פ לוקח את דברי הרמב"ם בעניין הרפואה הנפשית שדומה לגוף בזה שצריך לפעמים למעט כוח אחד בשביל לחזור לאיזון לעניין הגלות שנתנה לנו קצת מקום לפתח את עצמנו.

מחלות הנפש דומות למחלות הגוף בגילויים שלהם. מזה שאתה מזהה מהי מחלה והיכן היא- אתה מוצא את התרופה למחלה. יש כאלה שהופכים בין מתוק למר, יש כאלה שנאלצים לקחת מר כדי לבטל את המחלה ויש כאלו שאינם מסוגלים להבין שאם חולים.